ביצוע בצוותא

שניים או שלושה או אפילו חמישה מבצעים יחד עבירה, כאשר חלקו של כל אחד מהם שונה בביצוע העבירה, האם כולם צפויים לעונשים שווים? למשל, המתכנן, המבצע העיקרי ונהג המילוט, האם שווים הם בעיני החוק?

חוק העונשין קובע שמבצע עבירה נחשב גם כמי שביצע אותה "בצוותא", והעונש על ביצוע בצוותא זהה לעונש "הרגיל" של העבירה. במילים אחרות, אם נקבע שהשניים או השלושה ביצעו את העבירה "בצוותא", ניתן לגזור עליהם את העונש המלא בגין ביצוע העבירה. 

לעומת זאת, עונשו של המסייע הוא רק מחצית העונש שנקבע בחוק בשל ביצוע העבירה העיקרית.  לצורך ההמחשה, העונש המקסימלי בגין גניבה הוא 3 שנים, ומכאן שהעונש המקסימלי בגין סיוע לגניבה הוא שנה וחצי בלבד. כדי להשלים את החסר, העונש בגין ניסיון לעבור עבירה זהה לעונש בגין ביצוע העבירה המלאה [לדוגמה: גניבה וניסיון גניבה].

מיהו מבצע בצוותא ומיהו מסייע?

אם כך, כיצד להבחין בין מסייע למבצע בצוותא? סעיף 29(ב) לחוק העונשין מגדיר את המבצעים בצוותא כך: "המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא...". בשפה פשוטה, מדובר בשותפים לעבירה אשר כל אחד מהם תרם תרומה לביצוע העבירה.

מנגד, המסייע הוא מי שעשה מעשה, לפני או בשעת ביצוע העבירה, כדי לאפשר את ביצוע העבירה, להקל או לאבטח את מעשה העבירה, למנוע את תפיסת מבצע העבירה... או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לעשיית העבירה (סעיף 31 לחוק העונשין).

עד כה ראינו שההבחנה בין המסייע למבצע בצוותא היא קריטית, אך גם ראינו שהגדרות חוק אינן מאפשרות הבחנה חד משמעית. לצורך כך, במרוצת השנים התפתחו בפסיקה מבחנים רבים, אך עדיין במקרים גבוליים עדיין נותר קושי בסיווג כמבצע בצוותא או כמסייע. כך למשל, נהג רכב מילוט הוכר לעיתים כמבצע בצוותא ולעיתים כמסייע בלבד [ע"פ 2549/19 מדינת ישראל נ' זעאתרה (נבו 25.1.2022)].

המבחן הנפוץ להבחנה בין השניים הוא "המבחן המשולב" הבוחן והמאזן בין היסוד העובדתי לנפשי אצל המבצע. במישור של היסוד העובדתי נדרש להוכיח כי בין המבצעים הייתה "חלוקת עבודה" באופן שכל אחד מהם ביצע תפקיד אחר בעבירה, ובלבד שהיה מדובר בתפקיד מהותי וחיוני לביצוע העבירה. 

כפי שהוסבר מעלה, לא די ביסוד עובדתי בלבד שכן מישהו עלול לקחת חלק בביצוע עבירה מבלי שהיה מודע לכך, (למשל נהג מונית שממלט ללא ידיעתו את המבצע מהזירה). בדיוק לשם כך במסגרת המבחן המשולב נבחן גם היסוד הנפשי.

לצורך הוכחת היסוד הנפשי נדרש להוכיח מודעות של המבצע לטיב המעשה, לנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה + להצביע על מודעותו של המבצע ל"ביצוע בצוותא"* [ע"פ 1102/22 דאהר ראדי נ' מדינת ישראל (נבו 23.4.2023)].

כדי לפשט את העניין, המבצע צריך להיות מודע לכך שהוא מבצע את העבירה יחד עם הנוספים. 

* בעבירות תוצאתיות בנוסף למודעות נדרש להוכיח גם כוונה או פזיזות.